״זה שנולד ליד הים
זה שנולד ליד הים,
כבר יש בו משהו כחולי,
רוגש מאוד וגבה גלי,
קנאה לרוח.
ספק צולל, ספק שוחה.
כבר יש בו משהו בוכה,
יסוד מלוח.
גאות ושפל חליפות,
וסערות שמתעייפות
בנמל הבית, בנמל הבית״ (רחל שפירא)
אז הגיע הזמן בשנה שבו אנו מקנאים ברוח הים ומגיעים לרדוף אחריה עד לנמל הבית כסערה שהתעייפה וצריכה לאגור את כוחותיה בכדי להמשיך ולעלות גבוה גבוה בגאות הבאה.בביקורים הראשונים שלנו בארץ עדיין לא ידענו איך מתפעלים עסקה כזאת משונה שנקראת "ביקור מולדת".עסקה שבה הכל כלול אבל ה כ ל חוץ מהשפיות הנפשית שלנו. כולם מזמינים וכולם רוצים שנגיע אליהם ואסור חלילה לפסוח על הדודה מדרגה רביעית שתעלב עד עמקי נשמתה אם לא נתייצב בפתח ביתה(זאת שביום רגיל לא זוכרת כמה ילדים יש לי ואיך קוראים להם )ואנחנו במשך שבועות מתרוצצים מבית לבית,מעיר לעיר, צוענים שחיים על מזוודות בלי עוגן,בלי נמל. בסוף הביקור עולים על טיסה חזרה הביתה עם הלשון בחוץ ועם צורך דחוף בחופשה.מביקור לביקור השתכללו הכישורים שלנו בעבר היינו מתלמדים וכעת אנחנו אלופי "ביקור מולדת ". לכל מי שמאד מאד רוצה לראות אותנו אבל טוען שנורא קשה לו להגיע וכדאי שאנחנו נגיע אליו למדנו להגיד בלי להתבלבל כי אם חצינו אוקינוס ויממה שלמה בין שמיים וארץ בלי מיטה חמה אז עליו כל דבר יהיה קטן. אם בכל זאת זה לא משכנע לא נורא, גם אם לא ראינו את כולם העולם נשאר לעמוד על תילו למדנו לחיות עם זה בשלום הכל בסדר. ישראל בשנה הזאת היא החופשה שלנו ואנחנו נטייל בה לאורכה ולרוחבה מזריחה במצדה ועד לגדות הירדן כי ירדן שלי מבקשת לראות את הפלא השוצף ומלא החיים שעל שמו היא קרויה וכי הבטחתי לה שהוא כל כך יפה כמעט כמוה,אתם תוכלו למצוא אותנו ברחובות יפו מביטים אל הים כמובן שלא נשכח את ד"ר שקשוקה בדרך כי אם הוענק לו תואר דוקטור רם ונישא בנושא השקשוקה מי אנחנו שנפסח עליו? תמצאו אותנו בתל אביב על הים בנמל לוגמים בשקיקה את הלימונענע הכי קרה שיכולנו למצוא,מביטים אל הגלים המתנפצים אל המזח ונרטבים עד לשד עצמותינו מגל אחד שהיה חכם וזריז מאיתנו. תמצאו אותנו בחיפה היפה שסובבת את הים שהולם אותה כשמלת כלה ביום חתונתה מהעיר התחתית ועד למעלה למעלה בראש הכרמל משם הוא נראה כחלום כחול רחוק,שולח נקודות אור של זהב שמשאירות את העיניים פעורות ונפעמות למראהו המרהיב.תמצאו אותנו בחופי הרצליה מנסים לצוד במבטינו את סנדרסון והגלשן שלו יקח לנו קצת זמן להגיע ,נסתובב שעה או יותר לחפש חנייה אבל לא נוותר עליו על הים. וכשיגיעו המדוזות שירצו לשלוח ארס צורב אל גופינו גם אז לא נכנע נתפוס קצת מרחק ונשב במסעדה שצופה אל הים ונריח את הרוח שתעיף איתה את גרגרי החול שיתבלו לנו את החומוס,טחינה חצילים וסלט ישראלי קצוץ דק דק דק בתיבול המיוחד שיש רק לו-לים.
תוכלו למצוא אותנו בכל המקומות האלה ולפתוח איתנו שולחן בכיף כי כולנו נולדנו עם חלון פתוח לים התיכון.( לא נורא שאני מזייפת קצת ובעצם נולדתי בבית חולים עפולה ומשם הועברתי עטופה כולי בשלהי חודש ינאור לגור דוקא בהר בנצרת עלית הקפואה...אבל בינינו עדיין בישראל כל פיסת ים קרובה לכל מקום
ולפיכך כולנו נולדנו ליד הים). בשאר ימות השנה החלון שלנו פונה למחוזות אחרים אל גשרים עצומים וזהובים
ואל חברות ענק שעל הבינינים שלהם מתנוססים תפוחים ולייקים,אז ברשותכם אני תולה שלט על הדלת :
"יצאתי לים -תיכף אשוב" חפשו אותנו שם -כי מי שנולד ליד הים תמיד תמיד יחזור אל קו החוף,נאות שמיים,
רשתות האור ואל אותה חלקת המים.
נפגש בקרוב........( ואם עוד לא הבנתם את הרמז, זה יהיה ליד הים.....)
״זה שנולד ליד הים,
זה שנולד ליד הים,
כבר יש בו משהו שחפי,
המאמץ האינסופי,
לקרוא במים.
ולפעמים הוא הזיה,
של דג קטן או קונכיה
בצהריים.
זה שנולד ליד הים,
זה שנולד ליד הים,
בחדרים שלו שבויים,
כמה איים חשאיים
נאות שמיים.
תמיד תמיד הוא יחזור,
אל קו החוף, רשתות האור,
חלקת המים"